מקדש הסקרמנט המבורך ביותר בהאנסוויל, אלבמה

2024 מְחַבֵּר: Cyrus Reynolds | [email protected]. שונה לאחרונה: 2024-02-08 00:54

קצת יותר משעה מהאנטסוויל בהאנסוויל, אלבמה ליד קולמן, אתה יכול לחזות במקדש מפואר עם סיפור יוצא דופן. היכל הקודש המבורך ביותר של מנזר גבירתנו של המלאכים נמצא באמצע "שום מקום". איך נוצר המקדש הוא סיפור מדהים בפני עצמו. מכרה אחת הזכירה לחברתה שהיא הייתה באירופה וראתה שם את המקדשים ואז אמרה, "אתה לא צריך לנסוע לאירופה. המקדש הזה מפואר יותר מכל דבר אחר שם."

כפרוטסטנטי, הייתה לי אולי ציפייה וחוויה אחרת מאשר לחבריי הקתולים. הייתי המום מגודל המקום. בהתחלה ראיתי במנזר רק עוד אטרקציה תיירותית. הייתי מוטרד שלא אוכל לצלם בפנים. עד שיצאנו, הייתי המום לחלוטין והבנתי שתמונות ממילא לא יעשו צדק עם בית המקדש. זה אחד מאותם מקומות שאתה חייב לחוות בעצמך.

הובלנו לחדר ישיבות ממש ליד הכניסה ונשאנו הרצאה אינפורמטיבית על המנזר מאת האח מתיו, אחד משישה "אחים" המתגוררים באסם הלבן בן שתי הקומות ממש בתוך שערי המנזר. האחים עוזרים לאחיות ואמא אנג'ליקה עם עבודת כפיים, גינון, בנייה ועבודות דשא.

האחיות עברו לגור במנזר בדצמבר 1999 ממנזר אירונדיל, אלבמה. יש 32 נזירות במנזר גבירתנו של המלאכים, בגילאי 20 עד 70 שנים.

היכל הקודש המבורך הוא קהילה מגוונת, מה שאומר שהם נוטרים נדרים של עוני, צניעות וצייתנות והמוקד המרכזי של חייהם הוא ההערצה התמידית של הקדוש ברוך הוא. מנזר גבירתנו של המלאכים מקבל כעשר שיחות או מכתבים בשבוע עם בקשות ושאלות לגבי ייעוד. יש מקום במנזר ל-42 נזירות בסך הכל.

הנזירות המצורפות צריכות לקבל אישור מיוחד מהאפיפיור כדי לנסוע. באישור, אמא אנג'ליקה נסעה בבוגוטה, קולומביה לפני 5 1/2 שנים. כשעמדה להתפלל יום אחד, ראתה בזווית העין פסל של ישו בן תשע או עשר. כשחלפה במקום ראתה את הפסל מתעורר לחיים ופונה לעברה ואומרת: "בנה לי מקדש ואני אעזור למי שעוזר לך."

אמא אנג'ליקה לא ידעה מה זה אומר כי היא מעולם לא שמעה על כנסייה קתולית המכונה "מקדש". מאוחר יותר, היא גילתה שמקדש סנט פיטרס הוא כנסייה קתולית ומקום פולחן.

כשחזרה מהטיול שלה, היא החלה לחפש אדמה באלבמה. היא מצאה יותר מ-300 דונם שהיו שייכים לגברת בת 90 ולילדיה. הם לא היו קתולים, אלא כשאמא אנג'ליקה אמרה לה מה היארצתה שהאדמה תבנה מקדש לישו, הגיבה הגברת, "זו סיבה מספיק טובה בשבילי."

בית המקדש ארך 5 שנים לבנות ועדיין עובדים עליו. בימים אלה נבנית חנות מתנות ומרכז כנסים. ברייס בנייה מבירמינגהם עשתה את העבודה, עם יותר מ-200 עובדים ולפחות 99% לא היו קתולים.

הארכיטקטורה היא מהמאה ה-13. אמא אנג'ליקה רצתה את השיש, הזהב והארז למקדש שאלוהים ציווה על דוד לבנות אותו בתנ ך. אריחי הקרמיקה הגיעו מדרום אמריקה, האבנים מקנדה והברונזה ממדריד, ספרד. הרצפות, העמודים והעמודים עשויים משיש. ישנו שיש ג'ספר אדום נדיר מטורקיה ששימש לצלבים האדומים ברצפת המקדש. העץ לספסלים, הדלתות והוידויים היו מארז שיובאו מפרגוואי. פועלים ספרדים באו לבנות את הדלתות. חלונות הוויטראז' יובאו ממינכן, גרמניה. החוקים של תחנות הצלב נחצבו ביד.

אחד החלקים הבולטים ביותר של המקדש הוא קיר עלי הזהב. יש מעמד של שמונה מטרים עם ציפוי זהב בחלק העליון עבור המארח המקודש. שתי נזירות מתפללות במשמרות של 1 עד 1 וחצי שעה 24 שעות ביממה מאחורי קיר עלי הזהב בבית המקדש. מטרת הנזירות המסודרות היא להתפלל ולסגוד לישו. הם מתפללים עבור אלה שאינם מתפללים עבור עצמם. הנזירות נשארות ממוקדות בשתיקה, בדידות ובתפילה. יש תיבת בקשות תפילה בדלפק הקבלה ובקשות רבות מתקבלות בטלפון.

חמישה תורמים שילמו עבור הנכס, כולםעלויות הבנייה והחומרים. הם כבר היו תומכים של אמא אנג'ליקה ומבקשים להישאר בעילום שם. אמא אנג'ליקה חולקת שאנחנו מוציאים הון על פארקי שעשועים, מרכזי קניות, בתי קזינו והבית הלבן. היא מרגישה שאלוהים ראוי לאותה איכות ולבית התפילה הטוב ביותר. יש קוד לבוש במנזר - ללא מכנסיים קצרים, גופיות, חולצות ללא שרוולים או חצאיות מיני. אין לצלם תמונות בתוך המקדש או שום דיבור במקדש. חשבתי שיהיה לי קשה לעקוב אחר ההנחיה הזו. עם זאת, הייתי המום כל כך מהיראה ומהיופי של ההיכל והקדושה, עד שלא יכולתי לדבר אם רציתי.

על גבי המנזר ניצב צלב. הוא נהרס במהלך סערה לפני כמה שנים. תחילה חשבו העובדים כי הוא נפגע מברק. לאחר בירור עם אנשי מזג האוויר, הם גילו שלא היו ברקים או רוח באזור זה. החלק העליון של הצלב נחתך בחיתוך נקי, והותיר צורה של "T". דובר על החלפת הצלב. אמא אנג'ליקה גילתה שה-T הזה הוא האות האחרונה באלפבית העברי. זה גם עמד על "אלוהים בינינו". ביחזקאל ט' מכתב זה הוא סימן לחסד והגנה. צלב "T" או "טאו" זה היה סימן של פרנציסקוס הקדוש במאה ה-13 ומשקף את תקופת האדריכלות של המנזר. אמא אנג'ליקה בחרה להשאיר את הצלב כפי שהוא ומסתכלת עליו כאות מאלוהים.

ההיכל פתוח מדי יום לתפילה והערצה. הציבור מוזמןלהשתתף במיסה של מנזר הנזירות בשעה 7:00 בבוקר מדי יום. לאחר המיסה בכל יום נשמעים וידוי. עלייה לרגל זמינה לקבוצות של 10 או יותר.

חנות המתנות פתוחה בימים שני עד שבת. מצאתי שזהו טיול מאוד מתגמל ומעורר יראה. הקפד לאפשר מספיק זמן לסיור ואז לשבת במקדש ופשוט להתפלל ולהרהר (כל היום אם תרצה!), במקדש הנהדר הזה.

האישה מאחורי המקדש הזה של זהב, שיש וארז היא אמא אנג'ליקה, מייסדת EWTN Global Catholic Network.

אמא אנג'ליקה נולדה בשם ריטה אנטואנט ריזו ב-20 באפריל 1923 בקנטון, אוהיו. היא הייתה בתם היחידה של ג'ון ומיי הלן ג'אנפרנסיסקו ריזו. הילדות שלה הייתה קשה. הוריה הקתולים התגרשו כשהיתה בת שש. היא סבלה עוני, מחלות ועבודה קשה ומעולם לא ידעה באמת את הזמנים חסרי הדאגות של הילדות. היא גרה עם אמה והחלה לעבוד בגיל צעיר, וסייעה לאמה בעסקי הניקוי היבש שלה. היא זכתה לבוז מצד הנזירות וחבריה לכיתה, לא רק בגלל העוני שלה אלא בגלל שהוריה היו גרושים. ריטה עזבה בסופו של דבר את בית הספר הקתולי ולמדה בבית ספר ציבורי במקום זאת.

ריטה הצליחה גרוע בבית הספר. היה לה מעט זמן לשיעורי בית, ללא חברים וללא חיי חברה. היא מצאה כוח ונחמה בקריאת הכתובים, בעיקר בתהילים. הנס הראשון בחייה של ריטה התרחש כשהייתה תלמידת בית ספר צעירה שהלכה במרכז העיר. כשחצתה רחוב סואן, שמעה צרחה צורמת וראתה פנסי מכונית מתקרבים אליה במהירות רבה. לא היהזמן להגיב. רגע לאחר מכן, היא מצאה את עצמה על המדרכה. היא אמרה שזה כאילו שתי ידיים חזקות הרימו אותה למקום מבטחים.

ריטה חוותה כאבי בטן עזים במשך שנים רבות. היא לא רצתה להדאיג את אמה והסתירה אותם ממנה. לבסוף, היא נאלצה ללכת לרופא. היא אובחנה עם מחסור חמור בסידן. אמה שמעה על אישה שנרפאה בנס על ידי ישוע. היא לקחה את ריטה לראות את רודה וייז ותפילתה עליה. אמא אנג'ליקה רואה בזה נקודה מרכזית בחייה. לאחר תשעה ימים של תפילה ובקשת השתדלות של תרז הקדושה, המכונה הפרח הקטן, נרפאה ריטה. היא החלה להתפלל בכל הזדמנות, לא מודעת לדברים המתרחשים סביבה. אחרי העבודה, היא הייתה הולכת לכנסיית סנט אנתוני ומתפללת את תחנות הצלב.

בקיץ 1944, בזמן שהתפללה בכנסייה, הייתה לה "הידיעה הבלתי מעורערת" שהיא אמורה להיות נזירה. היא לא אהבה נזירות משנות בית הספר המוקדמות שלה, ובהתחלה לא האמינה. היא חיפשה את הכומר שלה והוא אישר שראה את אלוהים פועל בחייה והאיץ בה להיות צייתנית לקריאתו המיוחדת של אלוהים. היא ביקרה לראשונה את האחיות ג'וזפיט בבאפלו. הנזירות קיבלו אותה בברכה ודיברו איתה. לאחר שהכירו אותה, הם הרגישו שהיא מתאימה יותר לסדר מהורהר יותר. ב-15 באוגוסט 1944, ריטה נכנסה למקדש סנט פול של הערצה תמידית בקליבלנד. היא שלחה את החדשות לאמה בדואר רשום, בידיעה שזה ירגיז אותה.

ב-8 בנובמבר 1943, אמה של ריטה הלכה אליהטקס השקעה - יום חתונתה עם ישו. מיי ריזו קיבלה את הכבוד והפריבילגיה לבחור בשמה החדש של האחות ריטה: האחות מרי אנג'ליקה מהבשורה.

בשנת 1946, כאשר היה אמור להיפתח מנזר חדש בקנטון, אוהיו, התבקשה האחות אנג'ליקה לעבור לשם ולעזור בכך. היא תהיה שוב ליד אמה. הכאב והנפיחות בברכיה, שהטרידו את הנזירות לגבי יכולתה לקבל נדרים ראשונים, נעלמו ביום שבו עזבה את קליבלנד לקנטון.

אחרי שסבלה מנפילה והגיעה לבית החולים ולא הצליחה ללכת, האחות אנג'ליקה עמדה בפני האפשרות שלעולם לא ללכת שוב. היא זעקה לאלוהים, "לא הבאת אותי עד כאן רק כדי להניח אותי על הגב לכל החיים. בבקשה, אדוני ישוע, אם תאפשר לי ללכת שוב, אני אבנה מנזר לתפארתך. ואני יבנה אותו בדרום."

אמא אנג'ליקה וכמה מהאחיות האחרות של סנטה קלרה המציאו תוכניות להרוויח כסף כדי לשלם עבור המנזר החדש הזה בדרום - חגורת התנ ך, שבה הבפטיסטים היו הרוב והקתולים היו רק 2% מהאוכלוסייה. פרויקט אחד שהוכיח את עצמו כרווחי היה ייצור פתיונות דיג. ב-20 במאי 1962 הקדישה קהילת הנזירות הסגורות את אירונדיל, אלבמה, את מנזר גבירתנו של המלאכים. לאחר שהקימה את EWTN Global Catholic Network, כתבה ספרים רבים ושיתפה את הידע שלה ברחבי העולם, אמא אנג'ליקה בנתה את מקדש הקודש המבורך ביותר והעבירה את הקהילה למנזר האנסוויל, אלבמה בדצמבר 1999.